<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער השביעי</h1>
<h2>דף לט.</h2>
הדין י"ח מי שבנה בניינים בקרקע שאינו שלו על הדרכים הידועים כגון שבנה חורבה של חברו בלא דעת חברו אם רצה אותו שבנה הבנין שימכור אותו בנין שבנה לבעל החצר דין הוא על בעל החצר שיקח ממנו בדמיו עכ"פ שבעולם ואם באו שמאים על אותו בנין מי שיודעים לשום ובקיאים בו וחלקו באותה שומא זה אומר כך וכך הוציא וזה אומר כך וכך הוציא אין לו לבעל חורבה שיתן אלא לפחות ששמו לו ואם רצה אותו שבנה את החורבה שיעקר עציו ואבניו ובנינו שבנה ויחזיר את הקרקע כמו שהיה ואינו רוצה למכור לבעל החורבה אותה ההוצאה שהוציא הדין עמו. וה"מ היכא שיהא אותה החורבה במקום מיושב בין בתי בני אדם התם הוא דיכול לומר עצי ואבני אני נוטל ולא מצי כייף ליה למכרן אבל אם אותה חורבה היה בשדה במקום (שיש) [שאין] שם ישוב בתי ואמר עצי ואבני אני נוטל ואמר בעל החורבה אני אקנם בדמיהם הדין עם בעל החורבה כדג' [ב"מ ק"א ע"א] אתמר היורד לתוך חורבתו של חברו ובנאה שלא ברשות וא' הלה עצי ואבני אני נוטל שומעים לו ורב ששת אמר אין שומעין מתיבי אין שומעין לו רשב"ג אומר ב"ש אומרים שומעין לו וב"ה אומרים אין שומעין לו [לימא ר"נ דאמר כב"ש] הוא דאמר כי האי תנא דתניא שומעין לו דברי רבי שמעון בן אלעזר רשב"ג אומר ב"ש אומר אין שומעין לו וב"ה אומר שומעים לו ואסיקנא א"ר יעקב א"ר יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו, שדה מ"ט משום ישוב א"י ואיכא דאמרי משום כחשא דארעא ומאי בנייהו א"ב חו"ל. וזה הכלל בדין דכל תרי לישנא עבדינן כלישנא בתרא. ומי שנטע נטיעה בתוך שדה חברו שלא ברשות חברו ראוי שיבחן אם אותה שדה לא היתה ראוי' ליטע אלא שתהי' לדברים אחרים ובעל השדה לא היה רוצה בכך יש על בעל השדה ליתן לו דמי הנטיעה שנטע זה בפחות שישומו אותו בקיאים שבשומא. אבל אם היתה אותה שדה ראויה ליטע כגון שהיתה מתחלת' פרדס או שהיא במקום הראוי ליטע יש מן הדין על בעל השדה שיתן לו כל מה שהוציא ביותר מה שישומו אותו השמאים הבקיאים כדג' [שם] אתמר היורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות אמר רב שמין לו וידו על התחתונה ושמואל אמר אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה א"ר פפא ולא פליגי כאן בשדה העשויה ליטע כאן בשדה שאינה עשויה ליטע וגרסינן [שם] ההוא דאתא לקמי' דרב א"ל זיל שום ליה וידו על התחתונה א"ל לא בעינא לסוף חזייה דהוה מנטר ליה א"ל גלית אדעתך דניחא לך זיל שום ליה וידו על העליונה. ובכלל זה אתה מוצא היורד לנכסי שבויים [שם ל"ט ע"א], והמוציא הוצאות בנכסי אשתו קטנה [כתובות פ' ע"א], ושבא להם אח ממדינת הים ובכור לפשוט [ב"מ ל"ט ע"ב, ב"ב קמ"ג ע"ב], ובאלו שהזכרנו יש בהם דינין ידועים כמו שנפרש בחבור אחר ברחמי שמים.
<h2>דף קא.</h2>
הדין י"ח מי שבנה בניינים בקרקע שאינו שלו על הדרכים הידועים כגון שבנה חורבה של חברו בלא דעת חברו אם רצה אותו שבנה הבנין שימכור אותו בנין שבנה לבעל החצר דין הוא על בעל החצר שיקח ממנו בדמיו עכ"פ שבעולם ואם באו שמאים על אותו בנין מי שיודעים לשום ובקיאים בו וחלקו באותה שומא זה אומר כך וכך הוציא וזה אומר כך וכך הוציא אין לו לבעל חורבה שיתן אלא לפחות ששמו לו ואם רצה אותו שבנה את החורבה שיעקר עציו ואבניו ובנינו שבנה ויחזיר את הקרקע כמו שהיה ואינו רוצה למכור לבעל החורבה אותה ההוצאה שהוציא הדין עמו. וה"מ היכא שיהא אותה החורבה במקום מיושב בין בתי בני אדם התם הוא דיכול לומר עצי ואבני אני נוטל ולא מצי כייף ליה למכרן אבל אם אותה חורבה היה בשדה במקום (שיש) [שאין] שם ישוב בתי ואמר עצי ואבני אני נוטל ואמר בעל החורבה אני אקנם בדמיהם הדין עם בעל החורבה כדג' [ב"מ ק"א ע"א] אתמר היורד לתוך חורבתו של חברו ובנאה שלא ברשות וא' הלה עצי ואבני אני נוטל שומעים לו ורב ששת אמר אין שומעין מתיבי אין שומעין לו רשב"ג אומר ב"ש אומרים שומעין לו וב"ה אומרים אין שומעין לו [לימא ר"נ דאמר כב"ש] הוא דאמר כי האי תנא דתניא שומעין לו דברי רבי שמעון בן אלעזר רשב"ג אומר ב"ש אומר אין שומעין לו וב"ה אומר שומעים לו ואסיקנא א"ר יעקב א"ר יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו, שדה מ"ט משום ישוב א"י ואיכא דאמרי משום כחשא דארעא ומאי בנייהו א"ב חו"ל. וזה הכלל בדין דכל תרי לישנא עבדינן כלישנא בתרא. ומי שנטע נטיעה בתוך שדה חברו שלא ברשות חברו ראוי שיבחן אם אותה שדה לא היתה ראוי' ליטע אלא שתהי' לדברים אחרים ובעל השדה לא היה רוצה בכך יש על בעל השדה ליתן לו דמי הנטיעה שנטע זה בפחות שישומו אותו בקיאים שבשומא. אבל אם היתה אותה שדה ראויה ליטע כגון שהיתה מתחלת' פרדס או שהיא במקום הראוי ליטע יש מן הדין על בעל השדה שיתן לו כל מה שהוציא ביותר מה שישומו אותו השמאים הבקיאים כדג' [שם] אתמר היורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות אמר רב שמין לו וידו על התחתונה ושמואל אמר אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה א"ר פפא ולא פליגי כאן בשדה 0עשויה ליטע כאן בשדה שאינה עשויה ליטע וגרסינן [שם] ההוא דאתא לקמי' דרב א"ל זיל שום ליה וידו על התחתונה א"ל לא בעינא לסוף חזייה דהוה מנטר ליה א"ל גלית אדעתך דניחא לך זיל שום ליה וידו על העליונה. ובכלל זה אתה מוצא היורד לנכסי שבויים [שם ל"ט ע"א], והמוציא הוצאות בנכסי אשתו קטנה [כתובות פ' ע"א], ושבא להם אח ממדינת הים ובכור לפשוט [ב"מ ל"ט ע"ב, ב"ב קמ"ג ע"ב], ובאלו שהזכרנו יש בהם דינין ידועים כמו שנפרש בחבור אחר ברחמי שמים.
<h2>דף קי:</h2>
הדין י"ז מי שלקח קרקע [מ]מי שיש עליו חוב והוציא על אותו קרקע הוצאות ובא בעל חובו של אותו מוכר וטרפו ממנו (בדינו) [כדינו] וכמו כן מי שירש קרקע ממורישו והוציא עליו הוצאות ובא ב"ח של אותו מוריש וטרף אותו קרקע מיד היורש בחובו שהיה לו על מורישו דין הוא שיקנה ב"ח זה מן היורש אותה הוצאה שהוציא בה וכמו כן נמי ראוי על היורש שימכרנה לו וכן נמי אותו הלוקח שלקח את הקרקע מאותו שהיה עליו החוב דין הוא לאותו [בע"ח] שיקח מן הלוקח ההוצאה שהוציא בה ואף אותו לוקח אין ראוי לו שיעכב עליו בכך על הדרכים שאנו עתידים לפרש [בשער כ"ז] בזה החבור כדג' [ב"ק צ"ה ע"ב] א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה שלשה שמין להם את השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט וב"ח ליתומים וב"ח ללקוחות וכמו שפי' ותו גרסינן [ב"מ ק"י ע"ב] אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבוח סבר ר' חנינא למימר בארעא מסלקינן להו ולא היא בדמי מסלקינן להו מדר"נ דאר"נ אמר רבה בר אבוה ג' שמין להם את השבח ומסלקין אותן בדמים.
